אומרים שיש שני זמני עבר: הראשון הוא זיכרונות ילדות, אלו זיכרונות שאנחנו באמת זוכרים מהעבר והשני העבר הסיפורי, דברים שסיפרו לנו, אירועים שאנחנו לא באמת זוכרים ובשלב מסוים הכל מתערבב אצלנו וגם הסיפורים הופכים למציאות. מגיל מסוים, כדאי לתעד את הזיכרונות שלנו לפני שהם מתאדים.
ירושלים נוכחת בזיכרונות הילדות שלי.  סבתי עליה השלום רחל טוביאנה התגוררה בירושלים ברחוב רחל אמנו.
והחוויות הירושלמיות שלי נדדו בין שכונת הקטמון לבין רחוב הפסגה, הבנאי, יפה נוף, יער ירושלים ובר מצווה ברחוב החלוץ.
ירושלים בשבילי היא שלג ראשון. ירושלים היא זו שאהבתי בצעירותי,  איתה זכיתי להכיר ירושלים אחרת: מסעות על החומות ובסמטאות העיר העתיקה, מרק ירקות במרקיה, שיחות נפש בבית התה, מסיבות ליליות במועדון בנחלת שבעה  שהסתיימו לפנות בוקר במעונות האלף באוניברסיטה בגבעת רם.
ירושלים היא מוריס, חבר יקר ונאמן, אהבתי להקשיב לסיפורים ולחוכמת החיים שלו בקפה "תמול שלשום" שבנחלת שבעה.
ירושלים היא הליכות בוקר בשבת עם יוסי ושרה מעין כרם לנחל שורק, יוסי היה בשבילי מיטיב, מורה רוחני ושרה הייתה ונשארה הכוהנת הגדולה.
כיום כשמטפס לירושלים בכביש 443 מידי פעם מציץ במראה ומגלה מאחורי בספסל האחורי יושבים צמודים: זיכרונות הילדות שלי, זו שאהבתי, מוריס, שרה, ויוסי גם.

יואל שתרוג - אדמה יוצרת