שלום חברים, צלמים, ושוחרי אמנות           

יום ראשון  היה יום הכביסה אצלנו בבית.  פיינה, השכנה מלמעלה כיבסה בשלישי.
מלכה  שבקומה השנייה ביום רביעי וגנייה הספרית  מהקומה הראשונה כיבסה כל יום ובכל היום סינרים ומגבות. 
ריח הכביסה היה נוכח בכל ימות השבוע בחדר המדרגות בבית בו גדלתי.
את  הכביסה הידקו עם אטבים מעץ לכבלים שנמתחו מחוץ לבית בסמוך לחדר בו מוקמה מכונת הכביסה.  
השכנה מלמטה השתמשה במתקן מתכת שהיה בחצר האחורית והשכנה מלמעלה תלתה את הכביסה במתקן ישן וחלוד בגג  הבית.
בכל מקום ובכל יום הכביסה התנופפה ברוח כמו דגלים צבעוניים  המכריזים: "הי היום יום הכביסה אצלנו"
תליית הכביסה הייתה מלווה בשיח נשים,  עדכונים, ריכולים, עצות, החלפת מתכונים ורעיונות. אף פעם לא קיטרו על הבעלים כי את הכביסה  המלוכלכת מכבסים בבית.
לפי הכביסה ניתן היה ללמוד הרבה על המשפחה  והרכבה.  חיתולים לבנים, בגדי מתבגרים,  מדי צהל, סדינים  לבנים, מגבות "שנלקחו" מבתי מלון ולא עלינו בגדים  שחורים. 
כביסה הייתה גם סוג של אמירה.
בשנים האחרונות במסעות שלי בארץ ובעולם במקומות רבים הכביסה נעלמה   מנוף הרחוב, ומידי פעם כשנתקל בה מתנופפת ברוח, אני נושם עמוק את ריח  הכביסה ומקבל דרישת שלום מזיכרונות הילדות שלי.

משפט השבוע 

"מילים תלויות כמו כביסה על החבל ומתנפנפות ברוח התודעה"
ראם דאס

כתבת השבוע

מוריס והיונים
אני, יש לי מכרה קוראים אותה שרה. שרה היא אם למשפחה מרובת בעל והרבה ילדים
קטנים. היא רוחצת ת'ילדים שלה היא מכבסת את הבגדים של הילדים שלה, של הבעל שלה.
מה שהיא עושה כל היום זה היא מכבסת, תולה. מכבסת, תולה. מכבסת, תולה.....

המלצות השבוע

*נפתחה ההרשמה לסדנת צילום "מחוץ לפריים" סדרת סדנאות צילום חד יומיות יחודית ניתן להירשם לכל הסדנא / או למפגשים חד יומיים בודדים

שבת שלום, יואל שתרוג - אדמה יוצרת