בתקופה האחרונה משוטט הרבהבירושלים, אני בפרויקט חדש: חיפוש אחרירושלים האחרת.
בהמלצת "חוכמת ההמונים" הגעתי "למפעל", בית אבן ישן מאחורי מלון וולדורף אסטוריה ובו קהילת אמנים שהפכה בניין נטוש מהמאה ה־19 בלב ירושלים לפלטפורמה משותפת לאמנות ותרבות.קירות מצוירים, פסלים, חללים עם סדנאות יצירה ובקומה התחתונה בית קפה קטן ספוג קסם וריח של קפה משובח.הזמנתי בדלפק קפה והתיישבתי לצד שולחן הצופה לחלל הפנימי.על השולחן, שרידים של מי שישבה לפני, ספל לבן, עליו סימן אדום של שפתון. ניסיתי ללכוד את מבטה של המלצרית שתפנה את הספל, היא הייתה בסיפור אחר... המבט שלי נתקע בקיר ממול, עליו יצירת אומנות ולימינה בכתב יד שיר של יהודה עמיחי:
הוראות למלצרית, "אַל תּוֹרִידִי אֶת הַכּוֹסוֹת וְהַצַּלָּחוֹת מִן השולחן. אַל תִּמְחֲקִי אֶת הַכֶּתֶם מִן הַמַּפָּה!
טוֹב כִּי אֵדַע: חָיוּ לְפָנַי בָּעוֹלָם הַזֶּה.
אֲנִי קוֹנֶה נַעֲלַיִם שֶֹהָיוּ בְּרַגְלֵי אָדָם אַחֵר. לִידִידִי מַחֲשָׁבוֹת מִשֶּׁלּוֹ. אֲהוּבָתִי הִיא אֵשֶׁת אִישׁ.
לֵילִי מְשֻׁמָּשׁ בַּחֲלוֹמוֹת. עַל חַלּוֹנִי מְצֻיָּרוֹת טיפות גֶּשֶׁם. בְּשׁוּלֵי סִפְרִי הֶעָרוֹת שֶׁאֲחֵרִים רָשְׁמוּ.
בְּתָכְנִית הַבַּיִת, שֶׁבּוֹ אֲנִי רוֹצֶה לָגוּר, צִיֵּר הָאַדְרִיכָל אֲנָשִׁים זָרִים לְיַד הַפֶּתַח.
עַל מיטתי כַּר, שֶׁבּוֹ גֻּמָּה שֶׁל רֹאשׁ שֶׁאֵינֶנּוּ.
לָכֵן, אַל תּוֹרִידִי מִן השולחן. טוֹב כִּי אֵדַע: חָיוּ לְפָנַי בָּעוֹלָם הַזֶּה".
המלצרית הגישה לי את הקפה, הספל עם השפתון נשאר לצידי על השולחן, תזכורת לכך שחיו לפני בעולם הזה ויחיו גם אחרי.

יואל שתרוג - אדמה יוצרת