רוחות המלחמה באוקראינה נשאו אותי למפקדה הנטושה הסורית שברמת הגולן.
גרם מדרגות מוביל לחלל הכניסה וחושף את פאר הבנייה הרוסית. מסדרון ארוך המכוסה בגרפיטי צבעוני מוביל לשורה אין סופית של חדרים ומשרדים באחד מהם ביקר אלי כהן.
הוא הגיע לכאן פעמים רבות בכדי לקבל אישור תנועה בכבישי רמת הגולן. אני נעצר באחד החדרים, משקיף מהחלון, בחוץ ערפל הראות לקויה, גשם חודר מבעד לחלון הפרוץ.
מנסה לדמיין את אלי כהן עומד כאן צופה מצד אחד לכיוון החרמון ומהצד השני לכיוון עמק החולה.
כאן הזמן עצר מלכת, תחושה של שדה קרב.
הקירות בפנים ובחוץ מחוררים מקליעים, בתקרה נפער חור מפגז, גרם המדרגות ספג פגיעה והוא עומד על תילו. חדרי המעצר במרתף נטושים ומוצפים במי גשמים.
רק הגרפיטי הצבעוני מספר שהמלחמה עברה למקום אחר.

‍
משפט השבוע 

"אחרי כל מלחמה מישהו חייב לנקות. סדר כלשהו הרי לא יתרחש מעצמו.
מישהו חייב להדוף את עיי החרבות אל צידי הדרכים....
מישהו חייב לגרור קורה כדי לתמוך בקיר, להתקין זכוכית בחלון
ולקבע דלת על ציריה. זה איננו פוטוגני ומצריך שנים ארוכות.
כל המצלמות נסעו מכבר למלחמה אחרת....
אלה שידעו מה התרחש כאן ומדוע, חייבים לפנות מקום לאלה
שיודעים מעט. ופחות ממעט"
סוף והתחלה / ויסלבה שימבורסקה

‍