"ימים לבנים, ארוכים, כמו בקיץ קרני החמה. שלוות בדידות גדולה על מרחב הנהר. חלונות פתוחים לרווחה אל תכלת דממה. גשרים ישרים וגבוהים בין אתמול ומחר. כל כך קל לשאת שתיקתכם, ימים לבנים וריקים, הן עיני למדו לחייך וחדלו משכבר לזרז על לוח שעון את מרוץ הדקים. ישרים וגבוהים הגשרים בין אתמול ומחר. לבבי התרגל אל עצמו ומונה במתינות דפיקותיו. ולמתק הקצב הרך מתפייס, מוותר ונרגע, כתינוק מזמר שיר ערשו טרם סגור את עיניו, עת האם הלאה פסקה מזמר ונרדמה" לאה גולדברג
