על הגדר שלט צהוב דהוי: "אסור לצלם שטח צבאי" מזדחל דרך פתח צר בין שני לוחות פח חלודים ומוצא עצמי בתוך ממלכה רדומה שקפאה בזמן.
מתקן צבאי שנעזב לפני שנים. מפלס את דרכי בין הקוצים והצמחייה המכסה את השביל המרכזי. חוצה את רחבת הדגל, תורן מיותם מדגל ניצב במרכז.
מסדרון צר מרוצף בעלים יבשים מוביל אותי לחלל המרכזי, כיסא המלכות בסמוך לקיר מתקלף סביבו שברי בלוקים ואריחים. בקיר החיצוני שרידי צנרת חלודה היוצרים מעין כלי נשיפה גדול. מרגיש כמו ארכיאולוג הנכנס לאתר קדום ששודדי העתיקות הקדימו אותו הרסו ובזזו כל מה שניתן לקחת. מתבונן סביב, "אימפריה" ממלכה עזובה שכולה שלי: משרדים, חדרי שינה, חדר אוכל, גרפיטי. באולם המרכזי מבעד לתקרת אסבסט שבורה מסתננת קרן שמש ויוצרת קו דק בין הדמיון למציאות.
משפט השבוע
"דמיון חשוב יותר מידע. ידע הוא מוגבל. דמיון - אינסופי"
אלברט אינשטיין
כתבת השבוע
אוצרות נטושים: בין בסיס הצנחנים בבקעה לתחנת ''אגד'' המיתולוגית
שבת שלום –יואל שתרוג, אדמה יוצרת
"ובתוך הדפים של הזמן שאבד, אנשים נגמרים ברגע אחד. אימפריות נופלות לאט"
