אחרי הקפה היא שאלה: שאפתח לך בקלפים? בפעם שעברה שפתחה לי בקלפים, הם הראו דברים מוזרים אבל צדקו...
היא שאלה מה אתה רוצה לדעת, שאלתי שאלה היא התבוננה בי במבט של מי שכבר קיבלה את התשובה,
רבבה מספר פעמים את חפיסת הקלפים, חציתי אותה והקלפים הנבחרים סודרו על השולחן הפוכים.
ואז הפכה אותם אחד אחרי השני והחלה לספר מה יקרה בחודשים הקרובים.
המסר היה חד, לא צפוי ומפתיע.
מספר ימים אחרי, בדרך לערבה קלטתי את המסר והבנתי עד כמה הוא ממשי והתהייה שעלתה בראשי האם עכשיו כשאני יודע מה צפוי...
האם אני יכול לשנות את הגורל? האם אנחנו אדונים לגורלנו? ואולי בעצם אנחנו אלה שיוצרים את עתידנו וקוראים לזה גורל.
המרחבים של הערבה אפשרו לי להתבונן על החיים ללא הסחות דעת. הצהוב הזה מחבר לשקט,
ההתבוננות מהצד מורידה את כל הפילטרים, ממקדת את המבט פנימה והחיים... הם כאן ועכשיו.

יואל שתרוג - אדמה יוצרת