בחזיוני, סוף היום ואני יושב על כורסא בקצה מצוק המשקיף למכתש.
לרגע עולה בי התהייה איך הכורסא שלי הגיעה מהסלון למרומי הגבעה. מנסה להבין מתי, למה ומה אני עושה כאן?
רוח קלילה הודפת את המחשבה וממקדת אותי בנקודה אין סופית בקצה המכתש.
השקט והמרחבים מדחיקים, מוחקים כל מחשבה, הראש לאט לאט מתרוקן.
אין עבר, אין עתיד, רק ההווה כאן ועכשיו וגם העכשיו לא ברור.
מוקף במרחבים של יופי ושלווה המהולים בעצב גדול.
מרגיש מוגן כאילו חזרתי הביתה. הכל נעצר, רק השמש ממשיכה במסלול מעגלי לקצה המכתש
ולפני שהיא שוקעת היא שולחת בין שתי גבעות קרן אחרונה, רכה, מלטפת ומנחמת,יהיה טוב, כן יהיה טוב.

יואל שתרוג - אדמה יוצרת