כרתים בעקבות זורבה – יומן מסע
דמותו של זורבה כישפה אותי, הספר והדמות מלווים אותי מזה שנים רבות. לאחרונה קראתי אותו שוב והבנתי את הפשטות והגאוניות שבאיש "קשיש בן 65" שאוהב את החיים, בעקבותיו הגעתי אתמול לכרתים.
זורבה מתכנן לבנות רכבל ובעזרתו להוריד מהיער גזעי עצים, הוא נוסע לעיר הגדולה לקנות כבלים ועמודים, בספר לא מוזכרת שמה של העיר הגדולה אבל אין לי ספק שהכוונה הייתה להרקליון, שוטטתי בנמל ובסמטאות שלה ובכל מקום השתקפה מולי דמותו של זורבה.
באור אחרון התמקמתי בכפר במרחק שעת נסיעה מ"העיר הגדולה". עליתי לראש גבעה. שעה ארוכה התענגתי משקיעה מהפנטת של שמש אדומה, עגולה, מהשקט, מהחורש הטבעי שהקיף אותי. מצוקים משוננים המבצבצים באופק, משורות של עצי תות, אגוז מלך, ערמונים ועצי זית כסופים, מערבה בהק הים. ירדתי לשפת האגם לקפה אחרון, נושם עמוק, מתרווח, זורבה שאב אותי למסע הזה, הוא מספר, אני עוצם את העיניים ורואה. מסתער על כרתים וחווה אושר גדול.
"הייתי מאושר, וידעתי את זה. כשאנחנו חיים איזה אושר, בקושי אנחנו חשים בו.
רק אחרי שהוא עובר ואנחנו מביטים לאחור, אנחנו מבינים במפתיע – ולפעמים גם בתדהמה – עד כמה היינו מאושרים, אני מכל מקום בחוף הזה (בכרתים) חייתי את האושר וידעתי שאני מאושר"
זורבה היווני - ניקוס קאזאנצאקיס
Mi Mou Thimonis Matia Mou - George Dalaras
