ואלו ימים של סגירת מעגלים.
בשבוע שעבר חגגתי יום הולדת והחלטתי שזה הזמן להגשים חלום ישן ולחזור לנקודה ההתחלה, למקום בו נולדתי, בית היולדות דג'ני שביפו.
לאחר תאום ותחקיר מעמיק עם אמא שלי (היא בת 92 וזוכרת הכל) נסעתי ליפו,
בשדרות ירושלים פניתי לרחוב ארליך ודרך השער החדש נכנסתי "למנהרת זמן" וחזרתי לשנת 1959.
שדרת עצי פיקוס ותיקים קיבלה את פני, חבקה והובילה אותי לגינה ירוקה ויפה,
במרכזה מזרקה ולצידה מצבה לזכרו של ד”ר פואד איסמעיל דג’אני, רופא ידוע באותם ימים שהקים בשנת 1933 בתוך פרדס שהיה בבעלותו את בית החולים הפרטי הראשון ביפו.
מבנה לבן הבנוי בסגנון הבאוהאוס. 25 שנים מאוחר יותר בבוקר יום שישי, אמא שלי בחודש תשיעי, עם צירים, בטן גדולה ותיק קטן,
אחזה במעקה וטיפסה לאט במדרגות לקומה הראשונה של המבנה.אשפזו אותה בחדר גדול (כיום חדר יצירה) עם עוד 8 נשים
עד שהגיע עופרה (חברה שעבדה במקום) והיא העבירה אותה לחדר הצמוד קטן, שקט יותר המיועד לשתי יולדות,
שם בחדר הקטן עם חלון גדול הפונה לכיוון עצי הפיקוס בשעה 18:15 הגחתי לעולם, פקחתי את עיני התבוננתי סביב וכשראיתי לאן הגעתי,
צווחתי את הצווחה הראשונה שלי.(כיום המבנה משמש כבית חולים סיעודי-בית אבות, מרכז יום לקשיש ומרפאה).
בקומת הכניסה ישבו קשישים מרותקים למשחק בינגו. טיפסתי במדרגות, חלפתי על פני הקבלה, נכנסתי לחדר היולדות הגדול המשמש כיום כחדר יצירה,
משם המשכתי לחדר הסמוך בו נולדתי.במרכזו שולחן גדול וסביבו חבורה עליזה המרותקת למשחק פוקר.....
כל מה שרציתי היה לקחת נשימה עמוקה לשחרר ולשחזר את הצעקה ההיא מלפני 64 שנים.
הגברת מימין הניחה את הקלפים בצד הביטה בי והתעניינה "אתה חדש כאן" לא! עניתי, אני מוותיקי המקום......
חייכתי ותהיתי, כנראה שזה חלק ממעגלי החיים.
יואל שתרוג - אדמה יוצרת
Pink Floyd - The Great Gig In The Sky
