היא ניגשה אלי בבית קפה "לילך, אתה זוכר, הדרכת אותנו בפריז לפני 10 שנים, היה נפלא" כן זוכר, זו הייתה קבוצה קטנה ושמחה, חברה שלקחה את העובדים שלה לסוף שבוע ארוך בפריז, במפגש ההכנה המלצתי להם "אם יש לכם משאלה, סוד או אהבה שאתם רוצים לנצור תביאו אתכם מנעול קטן – תאמינו לי זה עובד".
הביאו! צעדנו אחר הצהריים לגשר האומנויות Pont des Arts, הם עמדו שם עם בני זוגם, נעלו את המנעול למעקה הגשר, זרקו את המפתח למי הסן ונצרו את האהבה שלהם. היא הגיעה לבד לטיול רווקה יפה כבת 30 עמדה בצד, התבוננה בהם בזלזול, צחקה ואמרה "אתם באמת מאמינים לשטות הזו"והם הפצירו בה
"נו פעם אחת לשם שינוי תשתפי פעולה, שחררי ואולי סוף סוף תמצאי לך חתן" והיא חייכה, הוציאה מהתיק מנעול אדום קטן, נעלה אותו על בסיס עמוד התאורה שבמרכז הגשר, החזיקה את המפתח בין שתי הידיים קרוב לחזה, עצמה את העיניים... קפאה לדקה ואז פתחה את העיניים וזרקה את המפתח למים.
"לילך! זוכר אותך, זו עם המנעול האדום שלא האמינה, את יודעת ששנה אחרי שטיילנו בפריז הורידו את כל המנעולים מהגשר, גם את שלך" היא חייכה ואמרה לי "מזל שהספקתי, את האמת לא האמנתי לך, אבל זה עבד" מצאת בן זוג שאלתי, היא צחקה "זו בכלל לא הייתה המשאלה שלי" והצביעה לכיוון שולחן שניצב סמוך לחלון של בית הקפה, ילדה יפה כבת 9 הרימה את הראש חייכה ונופפה לשלום.
מסתבר שלפעמים כשכל האפשרויות הסבירות לא צלחו...האפשרות הכי לא הגיונית היא הנכונה.

יואל שתרוג